הסיבוכים של מחלת הסוכרת, המתפתחים לאורך השנים כתוצאה מרמות הגלוקוז הגבוהות בדמם של החולים, באים לידי ביטוי במערכות גופניות רבות, כשבין היתר מדובר על מערכת העצבים, מערכת הראייה, מערכת הלב וכלי הדם, הכליות ועוד.
לפיכך, מעבר לכך שחולי הסוכרת צריכים להקפיד על הטיפול האופטימאלי במחלת הסוכרת, הרי שישנה חשיבות עליונה להתייחסות לסיבוכי המחלה.
חשיבות המעקב אחרי הופעת הסיבוכים
לאחר קבלת האבחנה בדבר מחלת הסוכרת, יש לבנות עבור המטופל תכנית מעקב אישית שמטרתה להתחקות אחר תסמינים וסימנים שיש בהם כדי להעיד על התפתחות של סיבוכי המחלה. המעקב צריך להתנהל על ידי צוות רב מקצועי המורכב בין היתר מקרדיולוג, נוירולוג, נפרולוג, רופא עיניים ועוד. בשלב הראשון יש להסביר למטופל על תסמינים מסוימים שעליו להיות ער אליהם ולאחר מכן יש לקבוע את תדירות הבדיקות שיש לבצע.
שימו לב – ישנו מגוון רחב של סיבוכים המתפתחים באופן איטי והדרגתי, שלא באים לידי ביטוי באופן קליני עד לשלב מאוחר מאוד ולכן החולים עשויים שלא להיות מודעים אליהם במשך שנים רבות. לפיכך, פותחו במרוצת השנים בדיקות סקר שונות שמטרתן להתחקות אחר הסימנים השונים של הסיבוכים ולאבחן אותם עוד לפני שהם באים לידי ביטוי באופן תסמיני.
במאמר שלפניכם נעסוק בשלושה סיבוכים מרכזיים בלבד: רטינופתיה סוכרתית, נפרופתיה סוכרתית וכף רגל סוכרתית, אך חשוב לדעת שישנם עוד סיבוכים רבים שקצרה היריעה מלהכיל.
הטיפול בבעיות הראייה בחולי סוכרת
אחד הסיבוכים החמורים ביותר של מחלת הסוכרת נקרא רטינופתיה סוכרתית. סיבוך זה מופיע כתוצאה משינויים בכלי הדם הזעירים המזינים את הרשתית ומתפתח באופן הדרגתי עד ליצירת כלי דם חדשים.
כלי הדם החדשים הנוצרים במנגנון של פיצוי שבירים מאוד ונוטים לדמם ולהתכווץ. כתוצאה מכך, עלולים להופיע כתמים שחורים בשדה הראייה, עיוותים של שדה הראייה וכן עלול להתרחש אובדן ראייה פתאומי ובלתי הפיך.
הטיפול ברטינופתיה לא מביא להחלמה מלאה, אך בעזרת טיפול מוקדם ניתן לעכב את קצב ההתקדמות של הרטינופתיה. הטיפול כולל בין היתר הזרקה של חומרים מיוחדים המונעים התפתחות של כלי דם חדשים, צריבת לייזר של היקף הרשתית לצורך הפחתת צריכת החמצן של הרשתית במטרה להפחית את הצורך ביצירה של כלי דם חדשים, הזרקה של סטרואידים לטיפול בבצקת במרכז הראייה ועוד.
הטיפול בכף הרגל הסוכרתית
הטיפול בכף הרגל הסוכרתית כולל בראש ובראשונה את הטיפול המניעתי. כיום ידוע כי אחת הסיבות השכיחות ביותר להידרדרות מהירה במצבה של כף הרגל הסוכרתית היא איחור באבחון. לפיכך, עיקר העבודה של האחות במרפאה הראשונית ושל רופא המשפחה הוא אבחון מוקדם של כף רגל סוכרתית ומניעת הסיבוכים.
הטיפול המניעתי כולל בתחילה בדיקה שגרתית של כף הרגל אחת לשנה על ידי רופא ובמידה וקיימים סיבוכים, התדירות צריכה להיות גבוהה יותר. כך לדוגמה במידה והמטופל כבר סבל בעבר מכיב סוכרתי, עליו להגיע לבדיקה אחת לחודש עד שלושה חודשים לכל הפחות.
בנוסף לכך, הטיפול המניעתי כולל את גישת הטיפול המשולש והדרכה מקצועית של המטופל ובני משפחתו בנוגע לאופן הנכון של הטיפול בכפות הרגליים ובחירה בנעליים מתאימות ובמדרסים מיוחדים לסוכרתיים. במידה ומופיעים פצעים בכף הרגל הסוכרתית או כל תהליך זיהומי שהוא, יש להתחיל טיפול אינטנסיבי באופן מידי. הטיפול בפצע, זיהום או כיב בכף רגל סוכרתית צריך להתבצע באופן רב מערכתי תוך התייחסות לכל הבעיות שגרמו להיווצרות הפצע, הכיב או הזיהום ושמונעות את ההחלמה של הרגל.
הטיפול בנפרופתיה סוכרתית
נפרופתיה סוכרתית היא אחת מהסיבוכים החמורים ביותר של מחלת הסוכרת, הבאה לידי ביטוי בירידה הדרגתית בתפקוד הכלייתי. סיבוך זה עלול להוביל בשלבים המתקדמים לאי ספיקת כליות סופנית. גם כאן – ישנה חשיבות עליונה לעקוב אחרי התפקוד הכלייתי של החולה וזאת כיוון שהנפרופתיה הסוכרתית לא באה לידי ביטוי בתסמינים קליניים בשלבים הראשוניים שלה.
בשלבים המוקדמים של הסיבוך ניתן עוד להאט את קצב ההתקדמות של הפגיעה בכליות ואף לעצור אותה לחלוטין על ידי איזון של רמות הסוכר באופן קפדני ואגרסיבי יותר, הפחתת לחץ הדם לטווח הנורמאלי ושימוש בתרופות שונות. בשלבים המתקדמים של הנפרופתיה לעומת זאת, הנזק כבר בלתי הפיך והחולה צריך לעבור טיפולי דיאליזה או לעבור השתלת כליה.
אולי יעניין אותך גם:
