פרוטאינוריה הינה הפרשת חלבון בשתן, והיא יכולה להתרחש בצורות שונות ובדרגות חומרה שונות. היא יכולה להיות מסווגת על פי כמות החלבון המופרש, סוג החלבון או על פי הנזק הבסיסי הפתולוגי הקיים.
חלבונים הם אבני הבניין לכל חלקי הגוף, כולל שרירים, עצמות, שיער וציפורניים. חלבונים הנמצאים במחזור הדם מבצעים מספר פונקציות חשובות, כמו הגנה מפני זיהום, סיוע בקרישת הדם, ועזרה בשמירה על כמות הנוזל הנכונה סביב הגוף, כך שישנה חשיבות עליונה לשמירה על רמות חלבונים מאוזנות בגוף. בדרך כלל תפקיד זה נעשה על ידי הכליות.
פרוטאינוריה בסוכרת מסמלת את התפתחותה של נפרופתיה סוכרתית, אשר מהווה את הסיבה המובילה למחלת כליות כרונית. נפרופתיה סוכרתית הוגדרה על ידי נוכחות של כמות חלבון גדולה מ-0.5 גרם ב-24 שעות. שלב זה מתייחס לנפרופתיה גלויה וקלינית.
פרוטאינוריה מתרחשת ב- 15-40% מהחולים עם סוכרת מסוג 1, כאשר השכיחות הגבוהה ביותר היא לאחר 15-20 שנה של מחלה. בחולים עם סוכרת מסוג 2, השכיחות משתנה מאוד, החל מ5% מהחולים ועד 20% מהם.
סימפטומים קליניים
כמויות גדולות של חלבון בשתן עשויות להיראות ולהתבטא בשתן מוקצף. כמו כן, אובדן החלבון מהגוף יתבטא בנפיחות בידיים, רגליים, בטן, או פנים. סימנים אלו מעידים על אובדן חלבון גדול מאוד. עם זאת, רוב האנשים אשר סובלים מפרוטאינוריה לא יבחינו בשום סימנים חריגים הקשורים לכך. בדיקות מעבדה הינן הדרך היחידה לברר את כמות החלבון המופרש.
לכן, במצבי פרוטאינוריה יש חשיבות למעקב צמוד, הן איכותי והן מדיד (כמותי), על ידי איסוף השתן לטווח זמן של 24 שעות ובדיקת כמות החלבון בו. בשל מגבלות שונות, איתור אלבומין עלול להיות שגוי וכוזב. לכן במקרה של חריגה מהנורמה, יש לחזור שוב על הבדיקה, כמו גם לבחון את יחס הקריאטינין המתקבל.
נזקי הפרוטאינוריה
מצבים של דליפת אלבומין בכמויות זעירות לשתן (חלבון בעל גודל מולקולרי קטן, מסיס במים), מתרחשת בדרך כלל כאשר מסנני הכליות ניזוקו, כך שכמויות גדולות יותר של אלבומין וחלבונים גדולים אחרים מהדם עלולים לעבור ולברוח לתוך השתן.
מחקרים מראים כי הרמה וסוג החלבון (אלבומין או חלבונים אחרים) הן אינדיקטור טוב של היקף הנזק לכליות. פרוטאינוריה עלולה להוות גם סימן לסיכון להתפתחות הידרדרות מתקדמת של תפקוד הכליות.
באנשים עם סוכרת, הסימן הראשון לירידה בתפקוד הכליה היא נוכחותם של כמויות אלבומין קטנות בשתן, מצב שנקרא מיקרואלבומינוריה. בשלב זה בדיקות הדם לתפקוד כליות יכולות להיות נורמליות, וטיפול ספציפי שיקבע עשוי לרפא את הנזק שכבר נגרם.
במחלת כליות מתקדמת מינון האלבומין בשתן יעלה, ומיקרואלבומינוריה הופכת לפרוטאינוריה במלוא מובן המילה. אולם גם לאחר התפתחותה של פרוטאינוריה, כאשר ייעשה איזון מחודש למצב הסוכרת ושליטה בלחץ הדם, תהיה יכולת להאט את קצב ההתקדמות ואת הנזק לכליות.
מניעה טיפול בפרוטאינוריה במצבי סוכרת
בסוכרת ישנה חשיבות עליונה לבדיקת רמת הסוכר באופן תמידי. מעבר לכך, יש להקפיד על תכנית אכילה בריאה, לקיחת תרופות, ועשיית פעילות גופנית. במצב של יתר לחץ דם, כדאי לשאול את הרופא על מעכבי ACE (מעכבי אנזים אנגיוטנסין) או חוסמי ARBs (חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין). תרופות אלו, בין השאר מגנות על תפקוד הכליות.
על פי ההנחיות הלאומיות האחרונות, ישנה המלצה לאנשים עם מחלת כליות ופרוטאינוריה לשמור על רמות לחץ דם מבוקרות, כך שרמות לחץ הדם הסיסטולי ינוע בין 120 ו -130, ולחץ הדם הדיאסטולי יהיה פחות מ- 80. כאשר מופיעה פרוטאינוריה, ההמלצה תהיה לטפל קודם בבעיה הבסיסית, בין אם היא איזון הסוכרת ורמת הסוכר בדם, ובין אם היא פיקוח על רמות לחץ הדם.
