יובל מיימון, מהנדס תוכנה ושף גלידות, דיווח לאחרונה כי הצליח לפתח תחליף ייחודי לסוכר. אמנם עד כה פותחו לא מעט תחליפי סוכר, אבל לדבריו של מיימון, לאחר מאות ניסויים שערך, הגיע לנוסחה פורצת דרך:
ממתיק שלא כולל סוכרים, מרכיבים שאינם טבעיים או רכיבים כימיים הנמצאים במזונות מעובדים המהווים את אחד הגורמים לסוכרת. ממתיק זה הוא
הוא ממתיק בעל ערך גליקמי אפס. משמעות הדבר שלאחר עיכול התחליף החדשני, ערכי הגלוקוז בדם נותרים ללא שינוי.
לתחום המזון הגיע מהנדס התכנה בזמן שעבד בחברת "אמדוקס". ביום בהיר אחד החליט לרכוש שליש מחנות גלידה, כמעין רשת ביטחון, כיוון שידע שלא ירצה לעבוד כל חייו בתאגיד. התקופה הייתה תחילת שנות ה-2000 והגלידריה דגלה בייצור עצמי של גלידות, בניגוד לרוב המקומות שפעלו באותה התקופה בישראל.
הפטנט החדש: ייצור בסיסי גלידה מוכנים
תוך זמן קצר הבין מיימון כי ישנו כשל בסיסי שעובר כחוט השני בכל הגלידריות האיטלקיות, שבא לידי ביטוי בכך שכל גלידריה שרצתה לייצר את הגלידות שלה בעצמה, הייתה צריכה לעבוד למעשה כמפעל קטן. כתוצאה מכך גם גלידריות קטנות היו צריכות להחזיק ברישיון יצרן ולעמוד באינספור אתגרים הקשורים לבירוקרטיה ותקנים.
הפטנט שאותו הגה מיימון היה ייצור של בסיסי גלידה מוכנים עבור גלידריות, כך שמבסיס אחד יוכלו לייצר טעמים שונים, על ידי הוספה של מחיות איכותיות ותוספות שונות.
סיפור הצלחה מידי ותאונה קשה וגורלית
הפטנט החדש ביטל את הצורך בקומת ייצור ואפשר ליזמים בתחום הגלידות האיטלקיות לפתוח חנויות במקומות קטנים יחסית. לא חלף זמן רב ומיימון עזב את "אמדוקס" לטובת עסקי הבסיסים, כשתוך מספר שנים הספיק לפתוח שישה סניפים של גלידת "אלדו" במנהטן ואפילו להקים אקדמיה לגלידה.
בשיא ההצלחה, בשנת 2008, היה מעורב מיימון בתאונה שבה נפצע קשה. בעקבות אותה תאונה סבל מכאבי תופת בברך שרוסקה לחלוטין ונאלץ לשבת בכיסא גלגלים במשך שנתיים תמימות.
בזמן שהכינו אותו לניתוח, גילו כי הוא סובל מרמות גבוהות של גלוקוז בדם. הועלתה סברה כי מקור הרמות הגבוהות במתח הנפשי הכבד שהיה שרוי בו באותה התקופה, אך בסופו של דבר האבחנה הייתה ברורה – מיימון סובל מסוכרת.
נפטר מהסוכר לתמיד
ההבנה שאורח החיים הנהנתני הוביל למחלה, גרמה למיימון לבצע שינוי דרסטי בחייו האישיים והמקצועיים והוא החליט למכור כל מה שקשור לסוכר ולגלידה. לאחר שמכר את חלקו בגלידריות שהקים, הבין שהתחום שבו יעסוק בהמשך, יהיה קשור בצורה כזו או אחרת למחלת הסוכרת.
לפיכך התחיל לחקור את התחום באופן עצמאי, לקרוא מאמרים מקצועיים, ספרים עיוניים ומחקרים ולהעשיר את הידיעות שלו בכל הקשור למחלה המורכבת והנפוצה הזו. בשלב מסוים הוא הבין כי תעשיית המזון מרמה את הצרכנים בצורה אכזרית וגסה והתסכול שהתעורר בו היה רב ביותר. התסכול הוביל אותו למסע בעקבות תחליף הסוכר האולטימטיבי.
מה כל כך רע בתחליפים הקיימים?
לדבריו של מיימון, כל הממתיקים המלאכותיים הקיימים כיום, אינם מומלצים לצריכה. כך לדוגמה, בסוכרזית יש שלושה עד חמישה אחוזים בלבד של סכרין. המוצר מכיל מלבד זה דקסטרוזה שלפי מיימון אינו מומלץ לצריכה יותר מסוכר לבן.
מיימון מתנגד לשורה ארוכה של ממתיקים, לרבות כאלו שלא מכילים סוכר, כיוון שכולם ללא יוצא מן הכלל מכילים שיעור גבוה של חומרים אחרים שגורמים לנזק חמור יותר לגוף מאשר הנזק שגורם הסוכר הלבן. הכוונה היא בין היתר לאריטריטול, הגורם לבעיות קיבה, מלטודקסטרין, שהופך בגוף לסוכר ועוד.
הרגע שבו נמצא התחליף המושלם לסוכר
במשך שש שנים עבד מיימון על התחליף. בשלבים הראשוניים החליף את הסוכרלוז ואת המלטודקסטרין בתוצרים פרוביוטיים שהופקו משרף עץ השיטה, כיוון שמדובר במרכיב שעושה חסד עם סוכרתיים.
בשלב מסוים התברר כי מדובר במרכיב שמשפיע לטובה גם על הטעם של המוצר ולכן בתהליך הדרגתי הוצאו החומרים הכימיים, עד שבסופו של דבר המוצר הכיל רק שרף וסטיביה. יום אחד, בשלוש לפנות בוקר, גילה כי המוצר שפיתח עונה על כל הדרישות מממתיק מלאכותי איכותי, כשבראש ובראשונה מדובר בטעם טוב וטבעי.
תכניות לעתיד
מיימון לא מעוניין לסיים את המסע עם המוצר שפיתח. לדבריו, הוא מעוניין לפתח מוצרים שבהם יככב הממתיק המלאכותי שפיתח ולפי התחזיות, כבר בשנה הבאה (2017) יגיעו המוצרים הראשונים שיכילו את הממתיק למדפים של רשתות השיווק בארצות הברית ובישראל.
המוצרים הראשונים שנזכה להיחשף אליהם, הם שוקולד, חמאת בוטנים, אבקת שוקו, ממרח שוקולד אגוזים וקטשופ. כולם ללא סוכר וללא טעם לוואי של ממתיק מלאכותי. יש למה לחכות.
