אינסולין הוא הורמון המיוצר בלבלב. הוא עוזר לשלוט ברמות הגלוקוז, אשר הינו המקור המרכזי של הגוף לאנרגיה. כל מזון שאנו אוכלים מתפרק לחלבונים וחומרים מזינים, אשר משמשים לחילוף חומרים, התחדשות התאים ותפקוד תקין של מערכת החיסון. כמות האנרגיה הנצרכת משתנה כל הזמן, אולם רמות הסוכר בדם צריכות להישאר מיוצבות. אינסולין עוזר לווסת רמות אלה.
בתנגודת לאינסולין, השרירים, השומן ותאי הכבד אינם מגיבים כראוי לאינסולין ולכן לא ניתן לקלוט גלוקוז בקלות מזרם הדם. כתוצאה מכך, הגוף זקוק לרמות גבוהות של אינסולין בכדי לעזור לגלוקוז לחדור לתאים.
תאי בטא בלבלב מנסים להדביק את הביקוש המוגבר לאינסולין על ידי ייצור יתר. כל עוד תאי בטא מסוגלים לייצר מספיק אינסולין בכדי להתגבר על התנגודת לאינסולין, רמות הגלוקוז בדם יישארו בטווח הבריא.
במשך הזמן, עמידות לאינסולין עלולה להוביל לסוכרת מסוג 2 מכיוון שתאי בטא יכשלו לספק את הדרישה המוגברת לאינסולין. ללא כמות מספקת של אינסולין, הגלוקוז העודף יצטבר בזרם הדם ועלול להוביל לסוכרת, טרום סוכרת, או הפרעות בריאותיות חמורות. למעלה מ -80 מיליון אמריקאים סובלים מתנגודת לאינסולין, הידועה גם בשם "תסמונת X ".
מהם הגורמים לתנגודת לאינסולין?
תנגודת לאינסולין בדרך כלל לא מעוררת שום סימפטומים בולטים, במיוחד בשלבים המוקדמים. חולה עלול לסבול מעמידות לאינסולין במשך שנים בלי לדעת, במיוחד אם רמות הגלוקוז בדם אינן נבדקות. ההערכה היא כי למעלה מ -30 אחוזים מהאמריקנים סובלים מתנגודת לאינסולין הנגרמת ממספר גורמי סיכון כמו היסטוריה משפחתית של סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, השמנה, רמות גבוהות של כולסטרול, סוכרת הריונית, מחלת לב ועוד.
גם ללא הגורמים הללו, כמעט כל אחד עלול לסבול מתנגודת לאינסולין עקב דיאטה. פחמימות מזוקקות, במזונות מעובדים, כמו לחם לבן, בייגל, פסטה, משקאות מוגזים, ממתקים מסוכרים, ומזונות אחרים עלולים לתרום לכך. בזמן אכילת מזון מעובד, הגוף דורש יותר אינסולין בכדי לעכל אותו, והתאים הופכים פחות מגיבים. עם ההתבגרות וההזדקנות, הרגשיות לאינסולין עולה ללא קשר למשקל. גורם נוסף שעשוי לתרום לתסמונת ה- X הוא גיל המעבר.
השפעות תנגודת לאינסולין
ישנם אנשים עם עמידות לאינסולין אשר עלולים לפתח מצב המכונה nigricans acanthosis. מצב זה מתבטא בכתמים כהים המופיעים מאחורי הצוואר, המפשעה ובבית השחי. מצב זה עלול להעמיד את החולה בסיכון גבוה יותר לסוכרת.
כיום אין תרופה ספציפית למצב זה, אולם בטיפול בגורמים המקוריים, צבע העור הטבעי עשוי לחזור. עמידות לאינסולין עלולה גם לפגוע בכלי הדם ולטרשת העורקים ולהגביר את הסיכון למחלות לב ושבץ.
כמו כן, במצב של עמידות לאינסולין, עולה הסיכון באופן משמעותי להתקדמות הסוכרת. הסימפטומים של תחילת או התקדמות הסוכרת עלולים להיות קלים עד כדי בלתי נראים, עובדה אשר עלולה לעכב את האבחון והטיפול הנדרש.
השפעות נוספות מערכתיות עלולות להוביל לכבד שומני והפרעות באיברי הרבייה. נשים עם תנגודת לאינסולין נמצאות בסיכון גבוה יותר של הפרעות רבות, כולל סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, השמנה, כולסטרול גבוה, סרטן השד ותסמונת שחלות פוליציסטיות (PCOS).
טיפול בתנגודת לאינסולין
גם אם ישנם גורמים גנטיים לתנגודת לאינסולין ניתן לטפל בה באמצעות דיאטה, פעילות גופנית וטיפול תרופתי מתאים. התירגול צריך לערוך לפחות 30 דקות ביום של פעילות מתונה כמו הליכה נמרצת למשך חמישה ימים בשבוע לפחות.
כמו כן, יש לשמור על דיאטה מאוזנת ולהגיע למשקל הרצוי על פי המלצות של תזונאית ומאמן או מדריך אישי. יש להקפיד על תזונה בריאה, כך שיהיו מספיק פירות, ירקות, דגנים מלאים, אגוזים, קטניות, דגים, קטניות או חלבון רזה אחר.
