היפוגליקמיה היא אחד הסיבוכים המרכזיים והעיקריים ביותר של מחלת הסוכרת. הסכנות חמורות בעיקר בקרב חולים קשישים, חולים עם מחלות רקע כמו מחלות כלי דם או אי ספיקת כליות, נשים בהריון וילדים.
בנוסף, בסוכרת מסוג 2, גורמים כמו מחסור באינסולין מתקדם, משך מחלה ממושך, ושליטה גליקמית הדוקה, מגבירים את הסיכון להיפוגליקמיה בדומה לסוכרת סוג 1.
התקפי היפוגליקמיה עלולים להוביל לפגיעת המערכת המפקחת ואף להתפתחות חוסר הכרה ומודעות. כמו כן, היפוגליקמיה עלולה להגביר את שכיחות אירועי הלב וכלי הדם ואף למוות, בנוסף להשפעות המזיקות האפשריות האחרות.
ניהול המחלה חייב להתבצע באופן ספציפי ואינדיבידואלי, מבוסס על מאפייני החולים וההיסטוריה הרפואית המאפיינת אותם.
מניעת מצבים אלה וסיבוכים לטווח הארוך יכולים להתבצע באמצעות זיהוי גורמי הסיכון להיפוגליקמיה, ניטור רמת הסוכר בדם, ואיזון ושמירה על תכניות טיפול אישיות.
השפעות היפוגליקמיה על הבריאות
השפעות מצב היפוגליקמי מתבטאות בתגובות פיזיולוגיות שונות כמו הפעלה של המערכת האוטונומית, בעיקר המערכת הסימפטית של יותרת הכליה, במצב הגורם לגירוי באיברי המטרה ושחרור אפינפרין (אדרנלין). גירוי אוטונומי עמוק מעורר שינויים המודינמיים, שתוצאותיו הם מניעת אספקת הגלוקוז למוח וקידום ייצור הגלוקוז בכבד.
השינויים ההמודינמיים הקשורים להיפוגליקמיה כוללים עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם הסיסטולי בפריפריה, ונפילת לחץ דם באזורים המרכזיים; התנגדות עורקים היקפיים מופחתת והתכווצות שריר לב גדולה. כך נוצר עומס עבודה על הלב שהינו זמני אבל ניכר.
סכנות היפוגליקמיה המשפיעות על עורקי הלב
הלחץ עלול להיות בעל השלכות מסוכנות וחמורות בקרב אנשים מבוגרים עם סוכרת, אשר רבים מהם סובלים ממחלת לב כלילית, ולכן שינויי לחץ בסדרי גודל שכאלו מעמיס על הלב והעורקים הפגיעים בלאו הכי. אצל אנשים לא סוכרתיים, העורקים הופכים יותר אלסטיים במהלך אפיזודה היפוגליקמית חריפה וירידה בנוקשות דופן העורק.
אבל בקרב אנשים סוכרתיים הסובלים מהמחלה במשך שנים רבות, דופן העורק כבר נוקשה והעורקים פחות אלסטיים בתגובה להיפוגליקמיה, כך שההשפעה הפאתופיזיולוגית תפריע לפרפוזיית הדם בעורקים הכליליים ותגרום למצב של איסכמיה לבבית.
היפוגליקמיה עלולה לגרום לתחלואה קשה ואף למוות
בהתאם לחומרת ומשך ההתקף, קיים קשר אפשרי בין היפוגליקמיה ואירועים וסקולריים חריפים כמו אנגינה, אוטם שריר לב, ומחלות כלי דם במוח, במצבים שנבדקו במספר מחקרים.
חלק מהמחקרים סיכמו כי אפיזודות חוזרות של היפוגליקמיה עלולות לקדם את התפתחותה של מחלת כלי דם גדולים במיוחד בסוכרת מסוג 1, באמצעות הגדלת הסיכון לטרשת עורקים. בשינה, היפוגליקמיה עלולה לסכן את החולה במוות, כתוצאה מאיסכמיה ושינויים בא.ק.ג. והפרעות קצב. מחקרים אחרים מצביעים על קשר אפשרי בין היפוגליקמיה חמורה ופגיעה בתפקוד הקוגניטיבי.
המחקרים הראו שהתפתחות סוכרת בשלבים הראשונים של החיים קשורה לסיכון מוגבר של תפקוד נוירו-קוגניטיבי נמוך, בהשוואה למקרים בהם הסוכרת לא הייתה קיימת. היפוגליקמיה חמורה עלולה להחמיר את חומרת אי-התפקוד המוחי בקרב אנשים עם התחלה מוקדמת של סוכרת.
התקפי היפוגליקמיה בקרב קשישים
בסוכרת מסוג 2, מחקר ארוך שעקב אחר חולים קשישים גילה כי אפיזודות היפוגליקמיה חמורות קשורות בסיכון מוגבר לדמנציה, למרות שהשפעת התקפים קלים על הסיכון לדמנציה נותר עלום.
מחקר נוסף שנערך מצא כי היפוגליקמיה חמורה גורמת לנזק מוחי בקליפת המוח ולאזורים בהיפוקמפוס, כך שהיקף הנזק נקשר לנוכחות התקף. התוצאות העידו על העלאת רמת הרגישות של הקליפה להשפעות המזיקות של ההתקף.
קראו עוד:
