אשלגן מכונה לעתים קרובות בתור "אלקטרוליט". אלקטרוליטים הם חלקיקים טעונים (יונים), אשר התאים משתמשים בהם בכדי לשמור על מתח בקרום התא וליצור אימפולסים חשמליים ועצביים בתאים אחרים. הכליות עוזרות לווסת את כמות האלקטרוליטים בגוף.
עבודתו של האשלגן היא לסייע בהולכה העצבית, ויסות פעימות הלב וסיוע בכיווץ השרירים. כמו כן, האשלגן מסייע גם בשמירה על על מאזן הנוזלים הראוי בין התאים. כל עוד הכליות עובדות באופן ראוי ותקין, הן יווסתו את כמות האשלגן שהגוף זקוק לו.
עם זאת, אנשים עם סוכרת אשר סובלים ממחלת כליות צריכים להיות זהירים במיוחד בצריכת האשלגן שלהם, מכיוון שרמות גבוהות מדי של אשלגן כמו גם רמות נמוכות מדי עלולות להיות מסוכנות.
הקשר בין רמות אשלגן נמוכות ומחלת הסוכרת
רמות אשלגן נמוכות (היפוקלמיה) עלולות להיגרם בגלל משהו יחסית פשוט כמו התייבשות, הזעת יתר, הקאות, שלשולים, או כתוצאה מגורם חמור יותר כמו בעיה בבלוטת יותרת כליה, סיסטיק פיברוזיס או כוויות קשות. רמות נמוכות גם עלולות לנבוע מנטילת תרופות משתנות או תת תזונה.
מחקרים ניסיוניים אשר בוצעו בשנות השישים עד השמונים ניסו לקשור בין היפוקלמיה וסבילות לגלוקוז. מחקרים אלה קבעו כי היפוקלמיה מושרית בניסוי הובילה לסבילות לגלוקוז על-ידי הפחתת הפרשת האינסולין בתגובה לרמות גלוקוז גבוהות.
בכדי לבחון האם אשלגן היה קשור ישירות לגלוקוז, המחקרים התבצעו על מתנדבים בריאים אשר סובלים מהיפוקלמיה. הממצאים הראו כי דלדול ברמות האשלגן היה קשור עם ירידה ברגישות תאי β- בלבלב להיפרגליקמיה וירידה בשחרור האינסולין. לאחר שתוספת אשלגן ניתנה, גם רמות הפרשת האינסולין תוקנו.
גורמי סיכון להתפתחות סוכרת
מעבר לקשר בין היפוקלמיה ואיזון הסוכרת, ישנם גם גורמים נוספים הקשורים לסיכון מוגבר לסוכרת. כמו למשל שימוש במשתנים תיאזידים, בעלי אפקט היפוקלמי. לעומת זאת, נטילת תרופות הקשורות בשימוש בחוסמי הקולטן לאנגיוטנסין (ARBs) קשורה לסיכון מופחת לסוכרת מכיוון שהן גורמות לעליות ברמות האשלגן בסרום. רמות נמוכות של אשלגן בסרום היו קשורות גם לשימוש בחומרים נוגדי יתר לחץ דם, אשר היו קשורים לסיכון מוגבר לסוכרת, כפי שנמצא במחקרים פרוספקטיביים.
צריכת אשלגן נמוכה בתזונה לא הייתה קשורה בבירור עם סיכון מוגבר לסוכרת. אך צריכה גבוהה של מזונות עשירים באשלגן נמצאה קשורה לירידה בסיכון לסוכרת. מחקרים אקראיים מבוקרים עוד נדרשים בכדי לקבוע אם תוסף אשלגן, בין אם הוא נלקח באופן תזונתי או תרופתי, משפיע לטווח קצר על הסיכון להעלאת רמות הסוכר והתפתחות הסוכרת.
ההשפעות של רמות אשלגן נמוכות על האדם
האשלגן משפיע על הדרך בה תאים נוירומוסקולרים משחררים ונטענים באנרגיה. כאשר רמות האשלגן נמוכות, התאים אינם יכולים לשחרר ולהיטען וכתוצאה מכך השרירים והעצבים עלולים לא לפעול באופן תקין.
האפקט של רמות אשלגן נמוכות עלול לגרום לסימפטומים כמו חולשת שרירים, כאבי שרירים, התכווצות שרירים ודפיקות לב מואצות ובלתי סדירות. רק לעיתים נדירות יפלו רמות האשלגן בסרום ל -1.0 mEq / ליטר אשר יגרמו לחולשת שרירים באופן מיידי עד כדי כך שהחולה לא יוכל לזוז ואף להיות משותק.
רמות אשלגן בדם ניתנות למדידה קלה על ידי בדיקות דם שגרתיות. כטיפול, הרופא עשוי לרשום תרופות אשר תתייחסנה למצב הבסיסי, ובמקרים מסוימים, תוספי אשלגן מומלצים. בדרך כלל, הטיפול יסייע לאיזון רמות האשלגן ולא יהיו לכך השלכות רחוקות טווח.
תזונה מאוזנת ועשירה באשלגן עשויה אף היא לסייע למצבי היפוקלימיה, כך שתכלול: אבוקדו, בננות, תאנים, קיווי, תפוזים, תרד, עגבניות, חלב, אפונה, שעועית, חמאת בוטנים וסובין.
ראו גם:
האם חולי סוכרת בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים מנגיף הקורונה? חוקרים בדקו
מתכון חלומי: טראפלס שוקולד בשילוב נגיעות טחינה – ללא תוספת סוכר
