חמצת סוכרתית היא סיבוך מסוכן של מחלת הסוכרת. סיבוך זה בא לידי ביטוי בשילוב של רמה גבוהה של הורמוני דחק ורמה נמוכה של אינסולין המוביל ליצירה מוגברת של גופי קטו. גופי קטו הם חומרים הנוצרים כתוצאה מפירוק של חומצות שומן לצורכי הפקת אנרגיה בגוף. גופי הקטו הם למעשה שלוש מולקולות: אצטון, בטא-הידרוקסיבוטיראט ואצטואצטט.
הייצור של גופי הקטו מתבצע בכבד ולאחר הייצור המולקולות עוברות לשאר רקמות הגוף באמצעות מחזור הדם. תהליך זה, הנקרא קטוגנזה, מתרחש בגוף כאשר קיים מחסור בפחמימות, המהוות את חומר הגלם המועדף להפקת אנרגיה בגוף. חמצת סוכרתית מתרחשת בעיקר בסובלים מסוכרת סוג 1 כשלא אחת המחלה מתגלה לראשונה לאחר אירוע של חמצת סוכרתית.
מה הם הגורמים לחמצת סוכרתית?
כאשר הלבלב לא מפריש מספיק אינסולין בשביל להכניס את הגלוקוז הנישא בזרם הדם לתאים, מתרחשת עלייה בהורמוני עקה והכבד מפרש זאת כמצב של צום. בשלב הזה הוא פועל לייצור של מקור אנרגיה חלופי לגלוקוז, היינו גופי הקטו. בניגוד לרוב הרקמות של הגוף, המוח לא מסוגל להפיק אנרגיה על ידי ניצול של חומצות שומן. גופי הקטו לפיכך מסוגלים לספק כשני שליש מהצרכים האנרגטיים של המוח במצבים בהם הוא לא מסוגל לנצל את הגלוקוז.
מה הם התסמינים של חמצת סוכרתית?
כאשר הכבד מגביר את פירוק חומצות השומן על מנת להגביר את קצב יצירת גופי הקטו ומגביר את קצב יצירת הגלוקוז, רמת ה- PH של הדם יורדת ורמת הגלוקוז וגופי הקטו בדם עולה. בשלב הזה הכליות צריכות לסייע לגוף להיפטר מעודפי הגלוקוז וגופי הקטו ובעקבות זאת, עלול להתרחש אובדן חמור של אלקטרוליטים ומים. האובדן החמור של המים ושל האלקטרוליטים עלול לגרום להתייבשות, ללחץ דם נמוך במיוחד ולטכיקרדיה (האצת פעימות הלב).
חמצת סוכרתית באה לידי ביטוי בצמא מוגבר, השתנה מוגברת, בחילות, הקאות, קוצר נשימה ובמקרים החמורים החולה עלול לאבד את הכרתו ואף להיכנס לתרדמת. במקרים החמורים ביותר החמצת עלולה להוביל למותו של החולה. תסמינים נוספים השכיחים במצבים של חמצת סוכרתית הם אובדן משקל, ריח של אצטון בנשימה, נטייה לאגרסיות ועצבנות, בלבול, כאבים בצוואר, בזרועות ובחזה, הזעה מוגברת וכאבי בטן.
כיצד מאבחנים חמצת סוכרתית?
אבחון של חמצת סוכרתית מבוצע על ידי בדיקות דם המאפשרות להעריך את רמת גופי הקטו, את רמת החומציות ואת ערכי הגלוקוז בדם. כמו כן, תינתן התייחסות לתסמינים האופייניים לחמצת בדגש על ריח הפה של החולה. מעבר לזה יש להעלות את החשד לחמצת סוכרתית כאשר ידוע שהנבדק סובל מסוכרת ונמצא במצב של אובדן הכרה או כאשר המטופל מדווח על כך שלא נטל אינסולין במועד.
כיצד מטפלים בחמצת סוכרתית?
הטיפול בחמצת סוכרתית כולל שלושה אלמנטים מרכזיים להלן:
- מתן עירוי של נוזלים שמטרתו להוריד את רמת האוסמולליות של הדם – כשעה עד שלוש שעות לאחר הקבלה לבית החולים יש לתת בולוס של נוזלים (סליין 0.9%) לווריד. בדרך כלל מדובר על כמות של שניים עד שלושה ליטרים או על מינון של 15-20 מ"ל לק"ג מדי שעה. לאחר שרמות הגלוקוז יורדות מתחת ל- 200 מ"ג לדצ"ל, יש להחליף את התמיסה של הסליין 0.9% בתמיסת סליין 0.45% על מנת להימנע מהגעה למצב של יתר כלור בדם.
- החזרה של האלקטרוליטים שאיבד המטופל.
- מתן אינסולין לצורך הכנסת האשלגן והגלוקוז לתאים – בתור התחלה יש לתת למטופל מנת בולוס כשיש לעשות שימוש באינסולין הפועל לטווח קצר במינון של 0.1 יחידות אינסולין עבור כל ק"ג משקל גוף. לאחר מכן יש להמשיך ולתת אינסולין בעירוי עד שהחמצת חולפת. על מנת להימנע ממצב של היפוגליקמיה בעקבות הכניסה המהירה של הגלוקוז לתאים, נהוג לתת לחולה גם גלוקוז בעירוי, אך רק לאחר שרמת הגלוקוז מגיעה ל- 200 מ"ג לדצ"ל.
במהלך הטיפול באדם הסובל מחמצת סוכרתית יש למדוד את ערכי הגלוקוז בדם שלו מדי שעה עד שעתיים במהלך היממה הראשונה. כמו כן יש למדוד מדי ארבע שעות את רמת הזרחן, ביקרבונט ואשלגן. מעבר לבדיקות הדם יש להעריך את מצבו גם מבחינת המדדים החיוניים בדגש על מאזן הנוזלים, לחץ הדם, מצב ההכרה, מצב הנשימה, מצב הדופק ועוד.