מיקרואלבומינוריה מוגדרת כאשר רמות האלבומין בשתן הן בין שלושים לשלוש מאות מיליגרם באיסוף שתן ליממה. מדידת הפרשת האלבומין בשתן ללא מדידת קריאטינין עלולה להיות שגויה, היות וריכוז השתן מבטא את מצב ההתייבשות. לכן מדידת האלבומין בשתן יכולה להתבצע במספר דרכים: מדידת יחס האלבומין לקריאטינין (ACR) הנלקח מהשתן הראשון בבוקר , או איסוף שתן ל -24 שעות עם מדידת קריאטינין.
מיקרואלבומינוריה מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מחלות לב וכלי דם ופגיעה כלייתית מתקדמת. סיכון זה קיים בקרב כלל האוכלוסייה, אך מתבטא בחריפות בעיקר בקרב חולי סוכרת.
סוכרת היא הגורם הנפוץ ביותר למחלת כליות
בסוכרת מסוג 1 שכיחות מיקרואלבומינריה עולה בהדרגה במשך מספר שנים מהופעת המחלה, ובסוכרת מסוג 2 השכיחות גבוהה יותר. מחלה זו קשורה למספר הפרעות נלוות לסוכרת, כולל תפקוד לקוי של האנדותל והשמנה.
התקדמות הנזק הכלייתי בחולי סוכרת עשוי להאט באמצעות שליטה אינטנסיבית ברמות הגלוקוז, ואופטימיזציה של לחץ הדם. האטה נוספת בדרגות חמורות של כשל כלייתי עשויות לנבוע משימוש בתרופות.
גורמים מטבוליים והורמונליים
מיקרואלבומינוריה נובעת ממעבר אלבומין מוגבר דרך מחסום הסינון הגלומרולרי בכליה. בכדי שאלבומין יופרש החוצה, צריכים להתקיים שינויים מבניים מעבר לשינויים בלחץ הגלומרולרי, או בקצב הסינון בלבד. איבוד שכבת האנדותל המערכתי של glycocalyx-a העשיר בחלבון הינו נזק שכיח יותר בסוכרת.
ההנחה היא שסיבוכים מטבוליים והורמונליים של היפרגליקמיה קשורים לכשל הסינון הגלומרולרי, כמו תגובה חימצונית, ציטוקינים דלקתיים וגורמי גדילה. השינויים המוקדמים כוללים הגדלת הגלומרולוס והרחבת הנימים הגלומרולרים.
תסמינים וסימנים מוקדמים חריגים
מגוון התסמינים כוללים:
- אלבומין או חלבון בשתן.
- לחץ דם גבוה.
- נפיחות בקרסוליים.
- התכווצויות שרירים ברגליים.
- קימה תכופה לשירותים בלילה.
- רמות גבוהות של אוריאה בדם.
- צורך מופחת באינסולין.
- בחילות בוקר והקאות.
- חולשה.
- חיוורון ואנמיה.
ניתן לאבחן מיקרואלבומינוריה במספר גישות
הגישה הראשונה היא ביצוע בדיקה אקראית לבדיקת יחס אלבומין ל-קריאטינין. בדיקה זו היא הקלה ביותר לביצוע ומספקת את המידע הספציפי הנדרש. בדומה לבדיקות שתן אחרות, גם בדיקה זו דורשת אבחון של השתן הראשון.
חולים עם אבחנה של סוכרת מסוג 1 אשר סובלים מסוכרת במשך למעלה מחמש שנים, נדרשים להיבדק מדי שנה, לעומת חולים עם סוכרת סוג 2 אשר צריכים להיבדק מדי שנה, ממועד האבחנה. בהתאם לממצאי האבחון, מחלת הכליות תדורג על פי רמת החומרה.
אולטרסאונד כליות יידרש בדרך כלל רק בכדי לצפות בגודל הכליות. בשלבים המוקדמים של נפרופתיה סוכרתית, גודל הכליה עשוי להיות מוגדל אך ככל שמחלת הכליות מתקדמת, גודל הכליות יופחת.
חובה לטפל: מיקרואלבומינריה היא אחד הסימנים הראשונים לנפרופתיה
בחולים עם פרוטאינוריה משמעותית, מטרות הטיפול העיקריות יהיו לעכב את התקדמות מחלת הכליות הכרונית על ידי ייעול בקרת לחץ הדם והפחתת התסמינים. נפרופתיה מטופלת על ידי הורדת לחץ הדם על ידי עיכוב אנזים ההמרה-אנגיוטנסין (ACE) הרזיה, הפסקת עישון, והורדת חלבון מהתזונה.
מעבר לכך, מכיוון שכמחצית מהאנשים החולים במחלה כלייתית חמורה הם בעלי רמות A1C גבוהות, ההנחיה מאגודת הסוכרת האמריקנית היא לבקרת גלוקוז אגרסיבית בדם.
