רטינופתיה סוכרתית היא סיבוך המתרחש בכלי הדם ברשתית של חולי סוכרת סוג 2 וסוכרת סוג 1. השכיחות של הרטינופתיה הסוכרתית קשורה בעיקר למשך הסוכרת. כך לדוגמה לאחר עשרים שנות מחלה, יותר משישים אחוז מהחולים בסוכרת סוג 2 יסבלו מרטינופתיה סוכרתית בעוד שקרוב למאה אחוז מהחולים בסוכרת סוג 1 יסבלו ממנה.
יש לציין כי לפני גיל ההתבגרות או במהלך שלוש עד חמש השנים הראשונות של המחלה בדרך כלל הרטינופתיה הסוכרתית לא תופיע בחולים בסוכרת סוג 1. עוד יש לציין כי לפי המחקרים העדכניים ביותר שבוצעו בתחום, נראה כי כעשרים אחוז מהחולים בסוכרת סוג 2 כבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית כאשר הם מאובחנים לראשונה כחולי סוכרת.
רטינופתיה סוכרתית היא אחת מהסכנות החמורות ביותר לראייה. בקרב החולים בסוכרת סוג 1, 86% ממקרי העיוורון נגרמים כתוצאה מרטינופתיה סוכרתית ואילו שליש ממקרי העיוורון בקרב החולים בסוכרת סוג 2 הם תוצאה של סיבוך זה. סך הכל מדובר על הגורם השכיח ביותר למקרי עיוורון חדשים בקבוצת הגיל שבין עשרים וארבע לארבעים ושבע.
מה הם הגורמים לרטינופתיה סוכרתית?
הפגיעה בכלי הדם בקרב חולי סוכרת מתפתחת ראשית בכלי הדם הקטנים ביותר בגוף. כלי דם אלו הממוקמים ברשתית מאבדים את השלמות של הדופן שלהם ובעקבות כך מתרחשת דליפה מכלי הדם הקטנים אל הרשתית ומתחילים להיווצר אזורים בצקתיים. בשלב הזה, הנקרא "רטינופתיה לא שגשוגית", ייתכן כי יתרחשו שינויים בראייה במידה ומתפתחת בצקת מרכזית.
בשלב המתקדם של הרטינופתיה, הנקרא "רטינופתיה שגשוגית", מתחילים לצמוח כלי דם חדשים באזור הפגוע. כלי דם אלו ניחנים בשבריריות, דקיקות ורגישות ולכן הם נוטים לדמם בקלות רבה מאוד. כמו כן, כלי דם אלו הינם בעלי נטייה להתכווץ ולפיכך מסוגלים למשוך את הרשתית ולהפריד אותה ממקומה. במידה והרשתית מתנתקת ממקומה, עלולה להתרחש ירידה חדה בראייה שברוב המקרים היא בלתי הפיכה.
גורמי הסיכון המרכזיים להתפתחות של הרטינופתיה הסוכרתית ולהחמרה שלה הם הריון בקרב חולות סוכרת סוג 1, סיפור משפחתי של רטינופתיה סוכרתית, מחלות נלוות לסוכרת כמו למשל מחלת כליות או יתר לחץ דם, סוכרת לא מאוזנת או משך מחלה ארוך.
מה הם התסמינים של רטינופתיה סוכרתית?
אמנם רטינופתיה סוכרתית יכולה לגרום לנזקים חמורים לראייה ואפילו להוביל לעיוורון מוחלט, אך חשוב להבין כי הסיבוך לא מלווה בכאבים וכי בחלק ניכר מהמקרים לא יופיעו כל תסמינים קליניים שיכולים להעיד על קיום הסיבוך או על ההחמרה שלו. למעשה, בחלק ניכר מהמקרים הראייה לא נפגעת כלל עד לשלבים המאוחרים ביותר של הסיבוך.
במידה ומתפתחת בצקת במרכז הרשתית (מקולה), יופיעו עיוותים של התמונה, במידה וכלי הדם מדממים אל תוך הרשתית יופיעו כתמים בצבע שחור בשדה הראייה ובמידה ומתרחשת היפרדות של הרשתית, רוב הסיכויים שיתרחש אובדן ראייה מוחלט ופתאומי.
כיצד מאבחנים רטינופתיה סוכרתית?
חשוב מאוד להימנע מהמתנה להופעת התסמינים, שכן בשלבים המאוחרים של הסיבוך, לא תמיד ניתן להציל את הראייה או לתקן את הנזק שנגרם לכלי הדם. כמו כן, יש לציין כי בעזרת טיפול מתאים הניתן בשלב מוקדם, ניתן לעכב מאוד את הנזקים ולהאט את קצב ההתקדמות של הסיבוך. לאור כל זאת, יש לבצע בדיקות אבחון באופן רציף וקבוע אצל רופא עיניים.
האבחון כולל צילום פלואורסצאין המאפשר להדגים את כלי הדם ברשתית, בדיקת OCT המאפשרת לזהות אזורי בצקת ברשתית ובמצבים החמורים שבהם לא ניתן לראות את הרשתית עקב קטרקט או דימום מסיבי, ניתן לבצע בדיקת אולטרסאונד.
לחולים בסוכרת סוג 1 מעל גיל עשר מומלץ לעבור בדיקת עיניים מקיפה שלוש עד חמש שנים מיום קבלת האבחנה ואילו חולים בסוכרת סוג 2 צריכים לעבור בדיקת עיניים מקיפה עם קבלת האבחנה. את הבדיקה יש לבצע אחת לשנה באופן קבוע ובמידה והתפתחה כבר רטינופתיה סוכרתית, יש לבצע את הבדיקות באופן תדיר אף יותר.
נשים סוכרתיות המעוניינות להיכנס להריון צריכות לעבור גם כן בדיקת עיניים מקיפה לפני ההריון ונשים סוכרתיות שנכנסו להריון צריכות לעבור בדיקת עיניים מקיפה במהלך הטרימסטר הראשון של ההריון ולהישאר במעקב של רופא עיניים במהלך ההריון כולו.
כיצד מטפלים ברטינופתיה סוכרתית?
הטיפול ברטינופתיה סוכרתית משתנה בהתאם לאופן שבו באה הרטינופתיה לידי ביטוי בחולה ולמעשה מותאם לכל מטופל ומטופל באופן אישי. במידה ומופיעה בצקת מקולרית למשל, נהוג לטפל בחולה באמצעות קרני לייזר שמסוגלות לצרוב את כלי הדם הדולף. השימוש בלייזר נעשה גם במקרים בהם צומחים כלי דם חדשים ברשתית. במקרים האלו הורסים את ההיקף של הרשתית על מנת להפחית את הצורך באספקת דם ובעקיפין להפחית את הצמיחה של כלי הדם החדשים.
טיפולים נוספים כוללים הזרקת חומרים שמונעים את הדליפה מכלי הדם, הזרקה של סטרואידים לעין, ניתוח של העין על מנת לטפל בדימום או בבצקת ועוד. ככל שהטיפולים יוגשו בשלב מוקדם יותר, כך סיכויי ההצלחה שלהם יהיו גבוהים יותר.
