דור חדש של תרופות לטיפול בסוכרת
סוכרת היא מחלה כרונית. ערכי גלוקוז גבוהים בדם גורמים לנזקים באיברים רבים ושונים – לב, כלי דם, כליות, עיניים, מוח, ועורקים פריפרים. כדי לשפר את אורך החיים של החולים בסוכרת, וגם את איכות חייהם, יש צורך באיזון מתמיד של רמות הגלוקוז. איזון טוב מפחית מאוד את שיעורם של מרבית סיבוכי המחלה, כפי שהוכח בכמה מחקרים בסיסיים כבר לפני שנים רבות.
הקו הראשון לטיפול בסוכרת כולל בדרך כלל את התרופה מטפורמין. תרופה זו נמצאה יעילה למדי בהפחתת רמות הגלוקוז, אך לעיתים קרובות, עם התקדמות המחלה, הטיפול בה אינו מספק.
לעיתים קרובות מאוד יש צורך לשלב תרופות נוספות במשטר הטיפולי. חולים רבים מגיעים בסופו של דבר לטיפול בהזרקות אינסולין (בחולי סוכרת מסוג 2, חולי סוכרת מסוג 1 מתחילים עם טיפול זה). גם כאשר החולה מזריק אינסולין, לעיתים קרובות נעזרים בתרופות נוספות לטיפול בסוכרת.
קבוצת תרופות חדשה שהשימוש בה הולך וגובר היא קבוצת תרופות הפועלות כנגד DPP-IV וכנגד GLP-1. תרופות אלו מעכבות את האנזים DPP-IV, ובכך מעלות את הרמה של הורמונים המוכנים אינקרטנים – GLP-1. הורמונים אלו מונעים שחרור של גלוקגון – הורמון חשוב שמעלה רמות גלוקוז בדם ומעכב שחרור אינסולין. לכן, התרופות יעילות בהפחתת רמות הגלוקוז, וגם מביאות לשחרור אינסולין, התורם ליעילות נוספות של תרופות אלו.
תרופות הפועלות כנגד GLP-1 וסכנה לדלקת בלבלב
עם התרחבות השימוש בתרופות הפעולות במנגנון כנוגד את GLP-1, התרחב גם מסד הנתונים אודות תופעות הלוואי של תרופות אלו. אחת מתופעות הלוואי שנצפתה, ונקשרה קשר ראשוני לטיפול התרופתי, הייתה דלקת חריפה של הלבלב (Acute pancreatitis).
דלקת חריפה של הלבלב היא מחלה אימונית (ולא זיהומית, בדרך כלל), הנגרמת ממגוון רחב של אטיולוגיות רפואיות. תרופות רבות יכולות לגרום לדלקת בלבלב. דלקת כזו יכולה להתבטא באופן ראשוני בכאב עמום ברום הבטן המקרין לגב, עם הקאות ובחילות.
דלקת קשה יכולה להביא להרס נמקי של רקמת הלבלב, התפתחות של זיהומים משניים, פגיעה ריאתית קשה (ARDS), לעיתים עד כדי סכנת חיים. לכן, חשוב מאוד לדעת האם התרופות המדוברות לטיפול בסוכרת אכן יכולות לגרום לדלקת לבלב חריפה, ומה הסיכון לתופעת לוואי זו.
מחקר – הקשר בין תרופות לסוכרת ודלקת חריפה בלבלב
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי JAMA internal medicine (כתב עת המסונף לכתב העת המוביל JAMA – Journal of American Medical Association) ניסה לבחון האם באמת יש קשר בין הטיפול התרופתי לדלקת בלבלב.
החוקרים ערכו מחקר בשיטת Case-control, שבו נבחרת אוכלוסיית המחקר, ולעומתה קבוצת ביקורת ללא החשיפה הנחקרת. במחקר זה נכללו מבוגרים שסבלו מסוכרת מסוג 2. נמצאו 1269 חולים שסבלו מסוכרת ואושפזו בעקבות דלקת חריפה בלבלב, ולעומתם זוהו כקבוצת ביקרות מספר זהה של חולי סוכרת, המתאימים מבחינת גיל, מין, וסיבוכי הסוכרת לקבוצה הראשונה, אך ללא דלקת לבלב חריפה.
החוקרים ביקשו לבדוק האם בקבוצת החולים בדלקת לבלב נמצאה שכיחות רבה יותר של טיפול בתרופות הנבדקות (Exenatide ו – Sitagliptin). חישוב סטטיסטי הראה שהסיכון לסבול מדלקת חריפה בלבלב גדול פי 2.24 בחולי סוכרת שנטלו תרופות אלו בחודש האחרון, בהשוואה לחולים שנוטלים טיפול תרופתי אחר. שיעור דומה של סיכון נמצא בקרב החולים שלקחו את התרופות בתוך השנתיים הקודמות לדלקת הלבלב שבגינה אושפזו.
מלבד הקשר לתרופות אלו, החוקרים מצאו, באופן צפוי, שבקרב החולים שסבלו מדלקת לבלב היה שיעור גבוה יותר של שתיית משקאות אלכוהוליים, חולים הסובלים ממחלות של דרכי המרה, רמות גבוהות של כולסטרול, השמנה ועישון – כל אלו ידועים כגורמים לדלקת לבלב חריפה.
מה משמעות הממצאים?
נראה, שדלקת לבלב חריפה היא אכן תופעת לוואי אפשרית של הטיפול התרופתי המדובר בסוכרת. עם זאת, אין בכל כדי לפסול טיפול זה. לכל טיפול יש תופעות לוואי, ויש לשקול אותם בכובד ראש כנגד התועלת שבנטילת התרופה. התרופות החדשות כנגד סוכרת ימשיכו להיות, גם בעתיד הקרוב, נשק חשוב במלחמה במחלה זו.
