סוכרת נחשבת כגורם סיכון לבריחת שתן, הן אצל נשים והן אצל גברים. ישנם מספר סיבות וגורמים, אשר העיקרית ביניהם היא השמנה. נמצא כי אצל נשים שמנות, בעלות BMI מעל 35, שכיחות בעיה זו גדולה יותר מאשר אצל כלל האוכלוסייה.
הלחץ המופעל על ריצפת האגן, אשר כולל איברים כמו הנרתיק, פי הטבעת והשופכה, הינו גדול יותר, ולכן כאשר שרירים אלה נחלשים, עלולות הנשים לסבול מדליפת ובריחת שתן. מחקרים מצאו כי נשים חולות סוכרת, אשר הורידו ממשקלן, היו בעלות סיכון מופחת לפתח בריחת שתן, כתוצאה מהירידה ברמות הסוכר בדם ופעילות גופנית מאומצת.
גם ללא קשר למשקל, סוכרת מסוג 2, מהווה גורם סיכון לשכיחות רבה יותר של בריחת שתן. הסיבה לכך, בדרך כלל נעוצה בפגיעה עצבית אשר התרחשה לעצבי שלפוחית השתן. ישנם סוגים שונים של בריחות שתן, זו האופיינית לחולי הסוכרת היא כאשר החולה מרגיש כי קיים קושי בריקון השלפוחית וכיווצה.
לאורך זמן, כמויות השתן הגדולות המצטברות בשלפוחית "יברחו" (Overflow Incontinence), והחולה יסבול מבריחת שתן. האבחון והטיפול בבריחת שתן בכלל, ובקרב חולי סוכרת בפרט, חשובה מאד ולפעמים אף קריטית ועשויה למנוע סיבוכים נוספים לא רצויים.
בריחת השתן האופיינית לסוכרת
הן נשים והן גברים אשר חולים שנים רבות במחלת הסוכרת עלולים לסבול מתופעה זו של בריחת שתן. פעמים רבות, חולים אלה מתביישים לדבר על כך, ואף נוהגים לא לפנות לעזרה מקצועית בשל כך. אולם, המודעות לבעיה ולשיטות הטיפול הנהוגות עשויות לשפר באופן משמעותי את איכות חיי החולים, ולסייע לרגשות המבוכה, הבושה וחוסר האונים המתלווים לבריחת השתן.
לרוב, הסוג הנפוץ ממנו יסבלו החולים ינבע מנזק עצבי לשלפוחית. כאשר שלפוחית השתן אינה מתרוקנת באופן יעיל, השתן אשר נאגר בה לוחץ על דפנותיה. סוג זה של לחץ, יתרחש בעת חסימה של שלפוחית השתן (כמו במקרה של ערמונית מוגדלת) או במקרה של פגיעה עצבובית, אשר יקשו ויפגעו ביכולת ההתכווצות שלה (כמו במקרה של סוכרת). במקרים אחרים, עלולים החולים לסבול מבריחת שתן לילית, אשר מקורה הוא ברמות הסוכר הגבוהות. האבחון במקרה זה יתבסס על בדיקות סוכר בזמנים אלה, על מנת להתאים טיפול תרופתי מיטבי.
טיפול בבריחת שתן
הטיפול הראשוני הנוגע לחולי סוכרת אשר מתמודדים גם עם בריחת שתן, היא איזון רמות הסוכר בדמם. על הרופא להגיע למינון התרופתי המיטבי, אשר יאפשר את הורדת רמות הסוכר הגבוהות.
מעבר לכך ישנם טיפולים התנהגותיים אשר יכולים לסייע במצב זה, למשל לימוד השלפוחית להתרוקן בשעות קבועות באמצעות לחיצה באזורים מסוימים אשר יעודדו את כיווצה, או צינתור (קטטר) קבוע או זמני. כאשר נראה כי אין הקלה בתסמינים, הטיפול המומלץ יהיה כירורגי במהותו. במקרים קיצוניים, במהלך ניתוח זה יוציאו הרופאים סטומה (שקית) אל מחוץ לחלל הבטן, לשם יצירת פתח ניקוז.
המלצות נוספות אשר יקבלו החולים, על מנת להתמודד עם בעיה זו, אשר פוגעת באופן משמעותי באיכות החיים, הם לנסות לשנות את הרגלי החיים שלהם. שינויים אלה ייכללו שינוי בצריכת הנוזלים, הורדת משקל הגוף העודף באמצעות אימון גופני ועוד.
כמו כן, על נשים לחזק את שרירי רצפת האגן שלהן, במיוחד לאחר לידות או אירועים טראומטיים אשר במהלכם הופעל לחץ על אזור זה. בדרך כלל ההצלחה של שיטות אלה תלויה בחומרת הבעיה, בהתמדה ובמוטיבציה של החולה להצליח. ישנם חולים אשר מוצאים מזור בתחומי הרפואה האלטרנטיבית, בדמות דיקור סיני, אשר טוענת כי בעיה זו נובעת דווקא מהצטברות ליחה חמה בפלג הגוף התחתון.
מידע נוסף באתר urine.org.il המתמחה בבריחת שתן
