אין ספק שאחת המחלות הנפוצות והמשמעותיות ביותר מבחינת תחלואה ותמותה בעולם היום היא מחלת הסוכרת. סוכרת מסוג 2, המתפתחת בגיל המבוגר, גוררת תחלואה מרובה עם סיבוכים המתבטאים באיברים רבים. יכולותו של הגוף לייצר אינסולין בהתאם לרמות הסוכר בגוף נפגעת.
כתוצאה מפגיעה זו נפגע איזון הסוכר בגוף, ורמתו בדם עולה. רמה גבוהה של סוכר בדם לאורך זמן גוררת נזקים כבדים לגוף – סיכון מוגבר להתקפי לב, פגיעה כלייתית חמורה, הפרעה לראייה בעקבות פגיעה ברשתית העין, פגיעה בכלי דם קטנים ובעצבים קטנים, ועוד.
כיום, ידוע על גורמי סיכון רבים להתפתחות של סוכרת, אך לא נמצאו סיבות ברורות להתפתחות המחלה. ידוע שתזונה משפיעה מאוד על הסיכון לפתח סוכרת, ומשקל עודף יכול להוביל להופעה של המחלה. מחקרים רבים ניסו לבדוק קשר בין מוצרי מזון שונים, ובין הסכנה לפתוח סוכרת. גם צריכה של אורז לבן נבחנה במספר מאמרים, אך התוצאות הנוגעות לקשר בין אורז לבן לסוכרת לא היו חד משמעיות.
אכילת אורז לבן וסיכון לסוכרת מסוג 2
במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי (BMJ British Medical Journal) נערכה בדיקה מקיפה של המחקרים שבחנו את הקשר בין אכילת אורז לבן לבין סיכון לפיתוח של סוכרת מסוג 2. מחקר מסוג זה, הקרוי בעגה המדעית "מטא-אנליזה" מצרף נתונים ממספר מחקרים כדי להשיג עוצמה סטטיסטית גבוהה במטרה לענות על שאלות שטרם קיבלו תשובה חד משמעית במחקר המדעי.
תוצאות המחקר הראו, שקיים קשר בין צריכה מוגברת של אורז לבן לבין סיכון לפתח סוכרת. המאמר שפורסם צרף נתונים מארבעה מחקרים שונים, בהם נבדקו בסך הכל 352,384 נחקרים. בקרב קבוצת נחקרים גדולה זו, נמצאו 13,284 מקרים של סוכרת מסוג 2 במשך תקופות מעקב שונות שנעו בין 4 ל – 22 שנים.
המחקרים כללו אוכלוסיות מערביות ואוכולוסיות אסיאתיות מהמזרח הרחוק (יפנים וסינים). באופן בלתי מפתיע, הנחקרים האסיתים צרכו יותר אורז ממקביליהם המערביים. צריכת האורז הממוצעת בקרב האסייתים הייתה 3- 4 מנות ליום (!), לעומת מנה עד שתיים לשבוע בקרב האוכלוסייה המערבית.
ממצאי המחקר
נמצא, שבהשוואת הנחקרים שצרכו כמויות גודלות של אורז עם הנחקרים שצרכו כמויות מועטות, קיים סיכון גבוה יותר לפיתוח של סוכרת מסוג 2 בצריכה מוגברת של אורז. סיכון זה נמצא משמעותי סטטיסטית (בעיקר בקרב הנחקרים מהמזרח). החוקרים גם הראו שהסיכון לפיתוח סוכרת עולה עם העלייה בצריכת האורז.
למחקר זה כמה מגבלות. המחקר לא דן בהסברים הביולוגים והמנגנונים בהם אורז לבן גורם או מגביר את הסיכון לפיתוח סוכרת. בהעדר הסבר ביולוגי, ידע מדעי זה נשאר בחזקת "ידע סטטיסטי" בלבד. הסבר מדעי בסיסי הנוגע לקשר בין גורמים שונים בתזונה לבין סוכרת עדיין נמצא בראשיתו.
ללא ידע מעמיק בפתולוגיה הקושרת אכילת אורז להתפתחות סוכרת, קשה יהיה להתייחס לממצאים שהוצגו במחקר זה. בנוסף, כדאי לזכור שהקשר שנמצא במחקר אומנם מובהק מבחינה סטטיסטית, אך העלייה בסיכון לחלות בסוכרת בעקבות אכילת אורז נמוכה. הנתונים שהוצגו במחקר מתאימים לצורך בחינות אפידמיולוגיות, אך אינם מספקים בשום אופן המלצה להימנע מאכילת אורז או אפילו להפחית בכמויות בהן הוא נאכל.
למרות חסרונותיו, מחקר זה מצביע על גורם סיכון נוסף לחלות בסוכרת, וייתכן שלתגלית זה תהיה חשיבות בהבנת המנגנונים הגורמים למחלה, ובמציאת דרכים למנוע את התפתחותה. בנוסף, באוכלוסייות במזרח שבהן עולה השכיחות לסוכרת במידה ניכרת בעקבות שינויי תזונה ואורחות חיים, קיימת משמעות נוספת לממצאי מחקר זה, לאור שיעור האורז הגובה במיוחד בתזונה במקומות אלו.
