איזון סוכר מוגדר כשמירה על רמת סוכר נמוכה לאורך זמן, ונחשב לגורם פרוגנוסטי חשוב ביותר עבור חולי סוכרת. חולי סוכרת מאוזנים חשופים פחות לסיכונים השונים, ויסבלו פחות מסימני ההיפרגליקמיה ומהסיבוכים השונים שגוררת אחריה סוכרת.
לעומת זאת, חולי סוכרת שאינם מאוזנים ורמת הסוכר אצלם גבוהה באופן קבוע, יסבלו מסיבוכים שונים בעיקר לטווח הארוך, הכוללים פגיעה ברשתית ובכליה, רגל סכרתית, שבץ מוחי ונטייה להתקף לב.
איזון הסוכר בדם מושג על ידי דרכים שונות כמו פעילות גופנית, טיפול תרופתי, הקפדה על דיאטה מתאימה, ובדיקה מתמדת של רמת הסוכר על מנת להעריך את המצב ולוודא שהטיפול יעיל ושאין צורך בשינויים.
פעילות גופנית
אחת הדרכים הפשוטות ביותר להורדת הסוכר בדם ולשפר את בריאות הגוף באופן כללי היא ביצוע פעילות גופנית. הפעילות הגופנית מגבירה את רגישות התאים לאינסולין, ובכך משפרת את העברת הסוכר מהדם אל התאים.
בדרך זו, ניתן להפחית במקצת את רמת הסוכר בדם ולשפר את התגובה לתרופות האחרות. מלבד השפעת הפעילות הגופנית על מצב הסוכר, פעילות גופנית עוזרת גם לשיפור אלמנטים אחרים התורמים לבריאות כמו הורדת לחץ הדם, שיפור פרופיל השומנים בדם וחיזוק שרירי הגוף.
תזונה נכונה
חולי סוכרת לא מצליחים להתמודד כהלכה עם רמת הסוכר בדם, ולכן עליהם להפחית ככל שניתן את הסוכר המגיע מהתזונה. ולכן, חולי סוכרת צריכים להימנע מאכילת מאכלים עתירי סוכר ולהעדיף פחמימות מורכבות. על ידי ייעוץ תזונתי, ניתן להרכיב תפריט לחולי סוכרת, הכולל את כל אבות המזון אך מופחת בסוכר, ובכך להפחית את צריכת הסוכר ובכך להוריד את רמתו בדם.
טיפול בתרופות
כמעט כל חולה סוכרת זקוק לטיפול תרופתי, שעוזר להוריד את רמת הסוכר בדם ולהכניסו לרקמות. קיימות משפחות שונות של תרופות, שבעזרת מנגנונים שונים עוזרים לאזן את רמת הסוכר. בדרך כלל מתחילים מתרופה אחת ולאט לאט מוסיפים תרופות נוספות ושימוש באינסולין על מנת להגיע בסופו של דבר ליעד הטיפולי.
סולפיניל-אוריאה
התרופה הקלאסית והוותיקה ביותר לטיפול בסוכרת היא סולפיניל-אוריאה, שמגבירה את הפרשת האינסולין מתאי Beta שבלבלב. בדרך זו, רמת האינסולין בדם עולה וכתוצאה מכך הסוכר מוכנס לתאים ורמתו בדם יורדת.
תרופה זו טובה מאוד לשימוש בטווח הקצר, כל עוד הלבלב מתפקד וקיים מלאי של תאי Beta שפועל בצורה תקינה. למרות שמדובר בתרופה טובה שמורידה את המוגלובין A1C ב- 1-2%, היא גורמת לתופעות לוואי כמו עלייה במשקל, וכמו כן עלולה להוביל גם להיפוגליקמיה.
מטפורמין (גלוקופאג')
אחת התרופות הטובות והנפוצות ביותר בטיפול בסוכרת הוא מטפורמין, שגורם להפחתה בייצור גלוקוז בכבד ובכך מפחית את מלאי הגלוקוז בדם. כתוצאה מכך, רמת הגלוקוז יורדת והשימוש בתרופה גורם להפחתה של כ-2% מערכי המוגלובין A1C.
עם זאת, התרופה גורמת לבעיות במערכת העיכול ולחמצת לקטית, ולכן אסורה לשימוש אצל חולי אי ספיקת כליות ולכן לא מוצעת לחולי סוכרת רבים שסובלים גם מבעיות כליה.
אקרבוז
אקרבוז הינה תרופה פחות שימושית, שמורידה את המוגלבין A1C בכ-0.5% ועושה זאת על ידי עיכוב ספיגת הגלוקוז במעיים. בגלל המנגנון הזה, התרופה גורמת לגזים רבים ולהרגשה לא נעימה.
תיאזולינדינאודיון
תרופה חדשה שניתנת כקו אחרון כטיפול בסוכרת ומגבירה את הרגישות של הרקמות הפריפריות לאינסולין. בדרך זו, מורידה גם כן 1-2% מערכי המוגלובין A1C אך גורמת לתופעות לוואי קשות כמו עליה במשקל, בצקות, אנמיה ונזקים שונים לכבד.
שימוש באינסולין
עבור חולי סוכרת רבים התרופות האלה לא מספיקות, ועליהם להשתמש באינסולין שמספק לגוף את היכולת להכניס את הסוכר לתאים ולמנוע היפרגליקמיה.
בדרך כלל משתמשים בשני סוגים של אינסולין: אינסולין ארוך טווח, שמעניק רמה בסיסית של אינסולין למשך 24 שעות ומונע עלייה דרמטית ברמת הסוכר ואינסולין קצר טווח, הניתן לפני כל ארוחה ומשמש לטיפול בסוכר שהגיע מהארוחה הספציפית.
חשוב לזכור שהאינסולין ניתן בהזרקה, ודורש ניטור מתמיד של רמת הסוכר בדם על מנת להימנע מהיפוגליקמיה ומנזקים נוספים, ולכן גם מהווה אופציה אחרונה לאחר ששאר הנסיונות לאיזון הסוכר נכשלו.