מחלת הסוכרת מוכרת לבני האדם מזה שנים רבות. האבחנה של המחלה בראשית ימיה התבססה על השתן המתוק של החולים. עם השנים הבדיקות השתכללו וכיום אנו מגדירים אדם כחולה סוכרת על פי תסמינים שהוא מציג ועל פי רמת הסוכר בדמו.
הפגיעה הבסיסית בסוכרת מקורה בחוסר היכולת של תאי הגוף לקלוט לתוכם סוכר. קליטת הסוכר מזרם הדם לתוך התאים מתווכת על-ידי הורמון בשם "אינסולין" שמיוצר על ידי תאים בשם "תאי בטא" שנמצאים בלבלב.
סוגי סוכרת
את מחלת הסוכרת נהוג לחלק ל-2 סוגים עיקריים:
- סוכרת מסוג 1, סוכרת נעורים – מחלה אוטואימונית בה הגוף מייצר נוגדנים כנגד תאי בטא בלבלב והורס אותם. כתוצאה מכך רמת האינסולין בגוף נמוכה ובמקרים קיצוניים איננה קיימת בכלל. הסוכר אינו יכול להיכנס לתאים ורמותיו בדם עולות.
- סוכרת מסוג 2, סוכרת מבוגרים – מחלה שהיא לרוב נרכשת. תאי הגוף מפתחים עמידות לאינסולין שקיים בגוף ולא מגיבים אליו בהכנסת סוכר לתאים. כתוצאה מכך תאי הלבלב נאלצים "לעבוד קשה" יותר כדי לייצר יותר אינסולין ורמות האינסולין בדם עולות. בשלב מסוים התאים אינם מסוגלים לעמוד בדרישה ומתחילים להיהרס והמנגנון הופך לדמוי סוכרת מסוג 1- אין ייצור מספק של אינסולין.
על פי נתונים עדכניים, כ-6% מאוכלוסיית העולם הבוגרת חולה בסוכרת. סוכרת מסוג 2 מהווה כ-95% מכלל מקרי הסוכרת בעולם והיא קשורה באופן ישיר לניהול של אורח חיים לא בריא והשמנת יתר.
זריקות אינסולין
מטרתו של הטיפול היא להפחית ככל הניתן את רמות הסוכר החופשי בדם ולדאוג שיכנס אל תוך התאים. כאשר אנו מדברים על סוכרת מסוג 1, הטיפול הוא על ידי מתן אינסולין חיצוני בזריקות. בסוכרת מסוג 2, בשלבי המחלה הראשונים יש טיפול תרופתי שמטרתו להגביר את ייצור האינסולין ולהפחית את ייצור הסוכר על ידי הגוף. יחד עם זאת, כאשר המחלה מידרדרת, נוהגים לטפל גם בסוכרת מסוג 2 על-ידי מתן אינסולין.
בעבר חולי סוכרת נאלצו לדקור את עצמם מספר פעמים רב ביום- דקירה מסוג אחד כדי לבדוק את רמת הסוכר בדם ודקירה נוספת לצורך הזרקת אינסולין אם רמת הסוכר הייתה גבוהה מידי. מזה לא מעט שנים קיים בשוק מכשיר שמקטין מאוד את מספר הדקירות הנדרש מחולה סוכרת והוא משאבת אינסולין.
ארגון המזון והתרופות האמריקאי אישר שימוש במשאף אינסולין חדש, המסייע בהפחתת הזריקות.
פרט למשאבת האינסולין, לחולים קיים מכשיר הכולל מחט תת עורית אותה מחליפים אחת לכמה ימים. מחט זו נמצאת לרוב בזרוע והיא דוגמת דם אחת לפרק זמן קבוע (שנקבע על-ידי המשתמש). המחט מקושרת למכשיר קטן ונייד הנמצא אצל החולה ומשדרת לו מהי רמת הסוכר בדם. על פי הרמה, החולה יכול להחליט האם הוא צריך להזריק אינסולין וכמה יחידות עליו להזריק.
בארץ מוצעים מספר סוגים של תרכובות אינסולין להזרקה כאשר נוהגים להבדיל בין אינסולין קצר טווח לאינסולין ארוך טווח. הסוגים הנ"ל עוזרים לחקות בצורה טובה יותר את הפרשת האינסולין הטבעית של הגוף. האינסולין הארוך טווח שומר על רמה קבועה ונמוכה בדם למשך מספר שעות ודואג שתמיד יהיה אינסולין שיכניס מעט סוכר לתאים. אינסולין קצר טווח הוא מרוכז יותר ונהוג להזריק אותו אחרי ארוחות.
ניתן לתכנת במשאבת האינסולין פונקציות שיחקו פעילות זו- מתן אינסולין במינון בזאלי לאורך כל שעות היממה, ומתן "בולוס" (מנת דחף) של אינסולין אחרי ארוחות מכיוון שבזמן זה רמת הסוכר בדם עולה מאוד. חשוב להתעדכן אחת לכמה זמן אצל הרופא המטפל בנוגע לחידושים בתחום הטיפול באינסולין מכיוון שהתחום מתחדש בקצב מהיר למדי.
