פעילות גופנית יכולה לשפר במידה רבה את מצבם של חולי הסוכרת, כשהכוונה היא הן לחולי סוכרת סוג 1 והן לחולי סוכרת סוג 2.
הפעילות הגופנית מהווה חלק חשוב במכלול הטיפולים המיועדים לטפל במחלה ולמנוע את סיבוכיה לצד הטיפול התרופתי והטיפול התזונתי, אך חשוב ביותר שהפעילות תבוצע תחת פיקוח ותוך התייחסות לכללים מסוימים שמטרתם למנוע סיבוכים ופגיעה בבריאות.
ההשפעה של פעילות גופנית אירובית על החולים בסוכרת סוג 2
כאשר מבצעים פעילות אירובית ממושכת, מתרחשת עלייה בצריכת הגלוקוז בתאי השריר הלוקחים חלק בפעילות. העלייה היא תוצאה של הישענות על פחמימות בתור מקור האנרגיה המרכזי ושל ייצור גלוקוז בתאי הכבד. כאשר הגוף נמצא במנוחה, תצרוכת הגלוקוז בשרירי השלד תלויה בפעילות האינסולין, שכידוע פגומה בחולי סוכרת סוג 2. לעומת זאת, השרירים המתכווצים בזמן הפעילות הגופנית מעודדים את הכניסה של הגלוקוז לתאים במנגנון שאינו תלוי אינסולין ושאינו מושפע כהוא זה מהתנגודת לאינסולין.
ישנם שני מנגנונים מרכזיים שבאמצעותם הגלוקוז יכול להיכנס לתאי השרירים: באמצעות כיווץ של השרירים או באמצעות חלבון המשופעל על ידי האינסולין הנקרא GLUT4. שני המנגנונים הנ"ל נשארים פעילים במשך שעות לאחר הפסקת הפעילות הגופנית. בקרב אנשים שלא סובלים ממחלת הסוכרת, בזמן פעילות גופנית מתרחשת עלייה בייצור הגלוקוז בכבד במקביל לעלייה בתצרוכת הגלוקוז ההיקפית וכך ערכי הגלוקוז בדם נשארים יציבים.
בחולי סוכרת סוג 2 לעומת זאת, הקצב שבו מיוצר הגלוקוז בכבד לא מצליח לענות על קצב הצריכה של הגלוקוז בתאים וכתוצאה מכך ערכי הסוכר בדם נוטים לרדת. עם זאת, מאחר וגם ערכי האינסולין בדם נמוכים יחסית, הרי שהסכנה להיפוגליקמיה בקרב חולי סוכרת סוג 2 נמוכה יחסית בזמן פעילות גופנית. כל זאת במידה והם לא עושים שימוש באינסולין או בתרופות שמעודדות הפרשת אינסולין מהלבלב.
מעבר לכך, הרי שהפעילות הגופנית מסייעת לתהליך הירידה במשקל ולפיכך תורמת להגברת הרגישות של התאים לאינסולין. אפקט זה כמובן לא משפיע על הסובלים מסוכרת סוג 1 וזאת כיוון שבסוכרת סוג 1 הבעיה היא לא ירידה ברגישות לאינסולין, אלא אי הפרשת אינסולין בלבלב.
הימנעות מהגעה להיפוגליקמיה וחמצת סוכרתית
מאחר ובזמן הפעילות הגופנית השרירים המעורבים בפעילות צורכים כמות גבוהה יותר של גלוקוז, הרי שחולים שעושים שימוש באינסולין, צריכים להיזהר מאוד שלא להגיע למצב של היפוגליקמיה במהלך הפעילות או אחריה. לפיכך, חשוב מאוד לבדוק מה היא רמת הסוכר לפני התחלת הפעילות ולהימנע מהתחלת הפעילות במידה ורמת הסוכר היא מאה מ"ג לדצ"ל ומטה.
בכל מקרה ישנה חשיבות עליונה להצטייד בקוביות סוכר או סוכריות למציצה על מנת שניתן יהיה לטפל בהיפוגליקמיה במהירות במידה ותתרחש. כמו כן, יש להימנע מהתחלת פעילות גופנית במידה ורמת הסוכר בדם לפני התחלת הפעילות עומדת על 250 מ"ג לדצ"ל מחשש לחמצת סוכרתית.
הנחיות ספציפיות לחולים הסובלים מסיבוכי המחלה
במידה והחולה שמעוניין לעסוק בפעילות גופנית סובל מנוירופתיה, ייתכן כי יתקשה לחוש בתופעות שונות שקשורות לפעילות הגופנית כמו למשל תעוקת חזה, פצעים ברגליים או כאבי שרירים ולכן חשוב שבמקרים האלו הפעילות לא תתבצע בעצימות גבוהה כי אם בעצימות קלה עד בינונית לכל היותר. כמו כן, מומלץ מאוד למדוד את לחץ הדם לפני הפעילות ואחריה.
ההמלצה להימנעות מפעילות גופנית בעצימות גבוהה מתאימה גם עבור חולי סוכרת הסובלים מרטינופתיה סוכרתית. עבור חולים אלו מומלץ להתמקד בסוגי פעילות בהם מפעילים קבוצות שרירים גדולות בעיקר כמו למשל הליכה או שחייה ולהימנע מביצוע תרגילי כוח.
